את הפרח והקוץ​

כָּל כָּךְ עָצוּב לִשְׁכּוֹחַ רַק אוֹתָךְ

הַלֵּב בּוֹכֶה עִם כָּל תַּעְתּוּעַ שֶׁל דְּמוּתָהּ

הָיִיתְ הַכֹּל רַק בִּשְׁבִילִי , וְעַכְשָׁיו אֵין כְּלוּם

הָיִיתְ כִּמְעַט כָּל עוֹלָמִי , וְעַכְשָׁיו מְאוּם

הָיָה הַכֹּל כְּמוֹ חֲלוֹם , וְנִגְמַר עַד תֹּם.

 

אַתְּ הַפֶּרַח וְהַקּוֹץ , אַתְּ עוֹלָם שׁוֹנֶה

לֵב קוֹדֵר , עַל מָה וְלָמָּה , אֵין מִי יַעֲנֶה

אַתְּ , גַּן שֵׁל עֵדֶן , שֶׁטּוֹבֵעַ רַק בגיהינום.

 

רַק דְּמוּתֵךְ עוֹד מְרַחֶפֶת בֵּין עֲצֵי הַגָּן

זֶה אֲנִי כָּאן הַתַּפּוּחַ , שֶׁנָּפַל מִזְּמַן

אֵין מִי יְרִימֵנִי , אֵין לִי אַף אָדָם

מִתְבּוֹדֵד בֵּין הֶעָלִים וְהַזְּמַן נִשְׂרָף.

 

רַק חִזְרִי וַהֲרִימִינִי אֶל הָעֵץ יַלְדָּה

אוּלַי אֶפֹל רַק בְּשִׁינַּיךְ , וְיִיטַב לִי דַי.

 

אַתְּ אוֹמֶרֶת זֶה הָרֶגַע , אַתָּה לִי אַהֲבָה

וְאֶצְלִי , אֵין לִי מָנוֹחַ , אֵשׁ כְּלֶהָבָה.

אֵל יוֹדֵעַ תַּחֲנוּנָּי מְאֹהָב – אוּלַי,

מִתְגַּעְגֵּעַ רַק אֵלַיִךְ , כְּבָר בָּכִיתִי דַי.

 

אֵין אֶצְלֵךְ אֲפִילוּ פֶּצַע שֶׁיַּגְלִיד , אוּלַי?

זֶה אֲנִי אֲשֶׁר נִדְבַּקְתִּי , וְהָלַכְתְּ לָךְ דַּי.

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּחְזְרִי , תְּרַפְּאִינִי כְּבָר

מִפְּצָעִים וְאַכְזָבוֹת , וְדִמְעַת חַיַּי

אִם הַכֹּל יַחְלֹוף בָּרוּחַ , עֵץ חַיַּי יִפֹּול

לֹא יָדַעְתִּי בְּחַיַּי , כַּמָּה אִתָּךְ אֶסְבֹּול.