אל תסתכל בקנקן​

עוֹלָם יָפֶה רַק מִבַּחוּץ , נוֹפִים וַאֲרָצוֹת

יָמִים וַאֲגַמִּים , עֵצִים וַאֲהָבוֹת

שָׁמַיִם כֹּה כְּחֻלִּים , וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ פֹּה מֵעַל

גַּם חַיּוֹת וְצִפּוֹרִים צְלִיל פַּעֲמוֹנִים

גַּן שֶׁל עֵדֶן וּצְלָלִים הַרְמוֹנְיָה וְחַיִּים.

 

אַךְ הִנֵּהוּ הָאָדָם שָׁם שַׁלִּיט בַּגָּן

מְטַיֵּל וּמְחַפֵּשׂ מִסְתּוֹרִין לָרֹב

רוֹצֶה הַכֹּל לָדַעַת , מְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבוֹת.

 

הָאָדָם זֶה הָעוֹלָם שֶׁל כָּל הָפְּנִים

פֹּה מַשְׁחִית וְגַם הוֹרֵס

רוֹצֶה הַכֹּל לִרְאוֹת , וְלִהְיוֹת מֵבִין וְסַקְרָן.

 

הָאָדָם הוּא כְּמוֹ הַיָּם:

פַּעַם הוּא אַכְזָר , פַּעַם הוּא אָכֵן רָגוּעַ

פַּעַם הוּא כְּגַל נִשְׁבָּר , יוֹם רָדוּד , וְיוֹם מַטְבִּיעַ

יוֹם עַל גַּל , אַךְ גַּם פּוֹגֵעַ.

 

עוֹלָם יָפֶה הוּא כְּקַנְקַן , אַךְ הַפְּנִים הוּא הָאָדָם

בְּקַנְקַן גּוֹעֵשׁ.

הָאָדָם פָּגַע בַּנּוֹף וְהָרַס חַיִּים .

 

הַשָּׁמַיִם כְּבָר קוֹדְרִים , שֶׁמֶשׁ עוֹלָה בָּעֲנָנִים , הַחַיּוֹת נִכְחָדוֹת.

גַּן שֶׁל עֵדֶן גֵּיהִנּוֹם.

אֵין אֱמוּנָה עוֹד בָּאָדָם , פּוֹגֵעַ וְלֹא יוֹדֵעַ.